Shabbath
Daf 2a
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. 2a מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְרִבִּי יוֹסֶה. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב. בִּשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת פָּטוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּעֶלֵם אֶחָד בִּרְשׁוּת אֶחָד חַייָב. בְּעֶלֶם אֶחָד בִּשְׁתֵּי רְשׂוּיוֹת אוֹ בִשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת בִּרְשׁוּת אֶחָד פָּטוּר. וְקַשְׁייָן. אִילּוּ הוֹצָאה וְהוֹצָאָה אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת כְּרִבִּי יוֹסֵה לֹא כָל שֶׁכֵּן הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה. הֲוֵי מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כְרִבִּי יוּסֵי.
Traduction
R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: l’importation d’une demi-figue et la sortie d’une égale quantité forment ensemble un travail complet, interdit en ce jour. Cette opinion de R. Yohanan (de joindre les travaux pour constituer l’interdit) est opposée à celle de R. Yossa, car il est dit (7)''B. Shabath, 81a; Baba Batra 55a; Kritot 17a.'': ''Lorsqu’on a emporté une demi-figue (en ce jour), puis l’autre demie dans le même état d’ignorance de la solennité shabatique, on est coupable pour un travail complet; mais s’il y a eu 2 oublis (interrompus par une connaissance du fait), il n’y a pas de culpabilité pour le demi travail. R. Yossé dit: si le même état d’ignorance a lieu dans un même domaine, la culpabilité subsiste; mais si cette ignorance se réfère à des actes accomplis en 2 domaines différents, ou si les transports ont eu lieu dans un même domaine en oubliant la solennité à chaque interdit, le tout est annulé''. Or, fut-il observé, si l’on ne joint pas 2 demi-transports, selon R. Yossé, à plus forte raison l’on ne joindra pas une sortie et une entrée; donc, l’opinion émise ci-dessus par R. Yohanan est opposée à celle de R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
וגרסי'. לכל הא בריש מס' שבועות ושם גריס ועוד מהדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' ופירשתי שם קצת בענין אחר לזה וגי' דהכא עיקרית:
ר' יסא וכו'. גופא דלעיל קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכא וקאמר הש''ס דמה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי בברייתא דלקמן:
דתני. בתוספתא דמכלתין פ''י:
ר' יוסי אומר בהעלם אחד וכו'. כלומר אפילו הוא בהעלם אחד אם הוציא ברשות אחד לשתיהן מצטרפין וחייב אבל אם ההוצאה לשתי רשויות היא וכגון ששתיהן רה''ר אלא שיש הפסק ביניהן ולקמן מפרש לה או אם אפילו ברשות אחד והן בשתי העלמות שנזכר בין הוצאה ראשונה לבין שניה וחזר ושכח והוציא פטור דאין שתי רשויות מצטרפין לכשיעור כמו דהעלמו' אינן מצטרפין:
וקשיין. השתא מסקי לה דמילתיה דר'' יוחנן דלא כר' יוסי הוא דאי תימא כר' יוסי קשיא לן דמה אלו הוצאה והוצאה אין מצטרפין בשתי רשויות כר' יוסי לכ''ש הכנסה והוצאה דודאי לשתי רשויות הן אלא ע''כ הוי מה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי:
אָמַר רִבִּי אִילָא. לֹא סוֹף דָּבָר שָׁנֵי פְתָחִים פְּתוּחִים לִשְׁתֵּי פַּלַטִיּוֹת. אֶלָּא אֲפִילּוּ פְתוּחִין לְפַלָטִיַת אַחַת אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מודֶה. דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִיּוּב. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לִפָטוֹר כָּךְ מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִייוב. שֶׁאִם הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה וְכִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה כְעֶלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
– R. Ila dit: les paroles finales de R. Yossé ne se rapportent pas à 2 portes ouvertes sur 2 voies publiques, politeia; mais fussent-elles ouvertes sur une même rue, R. Yossé admet aussi la dispense, car il compare la distinction des domaines à celle des états d’ignorance, et lorsqu’il y a culpabilité pour l’une, elle existe aussi pour l’autre. Or, il est évident que si l’on sort l’équivalent d’une figue par une porte et une égale quantité par une autre porte, dans un même état d’ignorance, on est deux fois condamnable (donc la distinction des domaines comporte le même effet).
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר וכו'. ר' אילא מפרש להא דר' יוסי דקאמר שתי רשויות אין מצטרפין דלאו דוקא אם שני פתחים של החצר פתוחות הן לשתי פלטיות והן רשות הרבים כגון שפתח זה פתוח לפלטיא לצד מזרח ופתח זה פתוח לפלטיא שבצד מערב או לצד אחת בענין שכל פלטיא ופלטיא ר''ה בפ''ע הוא אלא אפילו פתוחין הן לפלטיא אחת ההולכת לפני החצר והוציא חצי גרוגרת דרך פתח הזה וחצי גרוגרת דרך פתח האחר הוי כמוציא לשתי רשויות ואין מצטרפין:
אוף ר' יוסי מודה. כלומר דדחי לה הש''ס להא דר' אילא דלא היא אלא אם הפתחים פתוחין הן לפלטיא אחת אף ר' יוסי מודה דמצטרפין דשתי פתחים אינן גורמין למיחשב לפלטיא אחת כשתי רשויות כדמסיק ואזיל:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. רִבִּי יוֹסֵי מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לַאֲכִילַת פְּרָסִיִים. שֶׁאִם אָכַל חֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה וַחֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָכַל כַּמָּה זֵיתיִם בְּכַמָּה פְרָסִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Selon R. Judan, au contraire, R. Yossé compare la seconde propriété au cas d’une consommation partielle faite ailleurs (8)Jér. (Horayot 3, 3) (47b).; or, si l’on a mangé la valeur d’une demi-olive équivalent à une consommation partielle d’une interdiction et que, d’autre part, on consomme autant, il va sans dire que c’est annulé; il en sera donc de même pour les demi-transports de 2 locaux divers. De même, si l’on a mangé la valeur de plusieurs olives en un grand nombre de parts dans un même état d’ignorance, on n’est qu’une fois coupable (il en sera donc de même pour plusieurs transports).
Pnei Moshe non traduit
דר' יוסי מדמי רשויות וכו'. כלומר דהא ודאי כי היכי דר' יוסי מדמה רשויות לדין העלמות לפטור כך הוא מדמה רשויות לדין העלמות לענין חיוב שהרי אם הוציא כגרוגרת בפתח זה להפלטיא וחזר והוציא כגרוגר' בפתח האחר בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים דס''ל להאי סתמא דהש''ס כהאי תנא דפ''ג דכריתות שאם עשה מלאכה כשיעור וחזר ועשה אותה מלאכה בעצמה אפילו בהעלם אחד חייב שתים דכל או''א מלאכה בפ''ע ומתחלקות לחטאות והלכך קאמר בפשיטו' דודאי אם הוציא כשיעור מפתח זה וחזר והוציא בפתח זה כשיעור חייב שתים ואפילו בהעלם אחד והשתא לר' יוסי דמדמי דין רשויות לדין העלמות אם הוציא חצי שיעור דרך פתח זה וחצי שיעור דרך פתח זה מצטרפין לכשיעור וחייב חטאת אחת הואיל והפתחים אינן גורמין לחלק הרשויות אלא ודאי לא קאמר ר' יוסי אלא כשהחצר פתוחה לשתי פלטיות ובהא הוא דקאמר דאין הרשויות מצטרפין לכשיעור ואפי' בהעלם אחד כמו דהעלמות מחלקין לענין חצי שיעור שאינן מצטרפות ובבה''ג הוא דקאמר דשתי רשויות כשתי העלמות הן:
ר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים וכו'. כלומר דהא קי''ל באכילת איסור כשיעור אין האכילה מצטרפית אא''כ אכל השיעור והוא כזית בכדי אכילת פרס ואם שהה באכילה יותר מכדי אכילת פרס אינה מצטרפות והשתא כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין כדי אכילת פרס זה מצטרף עם כדי אכילת פרס אחר אלא צריך שיאכל כזית בתוך אכילת פרס אחד ה''ה נמי לר' יוסי אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור ואפי' עשה המלאכה בהעלם אחד:
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. עַד דְּאַתְּ מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִים דַּמִּינָהּ לַשַּׁבָּת. שֶׁאִם אָרַג חוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד הַזֶּה וְחוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד זֶה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָרַג כַּמָּה חוּטִין בְּכַמָּה בְגָדִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Les rabbins de Césarée disent: au lieu de comparer la diversité des domaines à la consommation partielle d’objets interdits, on peut la comparer à d’autres interdits du Shabat même: p. ex., si l’on a cousu un fil dans une étoffe et un autre dans une autre pièce, il va sans dire qu’il n’y a pas de culpabilité, parce qu’il y a chaque fois une moitié d’œuvre; et de même en cousant plusieurs fils dans plusieurs étoffes, en un même état d’ignorance, on n’a commis qu’un péché.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקסרין אמרין. לר' יודן עד דאת מדמי לה לחלבים דמינה לשבת למה לך לאהדורי ולדמות דין זה לר' יוסי לדין שיעור צירוף באכילת חלב וכה''ג ואמאי לא מדמית לה לדין אחר בענין צירוף שיעור ובשבת גופיה:
שאם ארג וכו'. שהרי אם ארג חוט אחד בבגד זה בשבת וחוט אחד בתוך בגד אחר שמא הוא כלום דהא אנן בעינן שיעור שני חוטין בבגד אחד ואין החוטין משתי בגדים מצטרפין ואפילו בהעלם אחד:
ארג כמה חוטין וכו'. כלומר וכן אם ארג כמה חיטין בכמה בגדים כשיעור בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת וה''נ ברשויו' דשבת אליבא דר' יוסי:
Shabbath
Daf 2b
רִבִּי יוּסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹצִיא אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיַּנִּיחַ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שֶׁיִּטּוֹל וְעַד שֶׁיַּנִּיחַ. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. עַד שֶׁיִּטּוֹל עַל מְנָת לְהָנִיחַ. נָטַל לֶאֱכוֹל וְנִמְלָךְ לָהָנִיחַ לֹא. הָוֵי (חַייָב) 2b מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהִנִּיחָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת. אִם הִנִּיחָהּ בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת לָרִאשׁוֹנָה חַייָב. וְאִם לָאו פָּטוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם הֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלֶּיהָ חַייָב. וְאִם לָאו פָּטוּר. רִבִּי יוֹסֵי עֲבִיד הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי עֲבִיד הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ לְחִייוּב כָּךְ הוּא עֲבִיד הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ לִפְטוֹר. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאָהּ נַעֲשֶׂה כְמוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ שָׁם וִיהֵא פָטוּר. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי. וְאִם לָאו פָּטוּר. אָמַר רָבָא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה הַפֶּתַח רָחָב חָמֵשׁ אַמּוֹת וְהוֹצִיא אַחַת לְכָאן וְאַחַת לְכָאן. וַהֲרֵי לֹא הוֹצִיא את הַשְּׂנִיָּה בְתוֹךְ ד' אַמּוֹת לָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
– R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: celui qui porte un objet au dehors n’est condamnable que s’il l’a déposé (travail complet). Selon R. Jacob b. Ada au nom de R. Yohanan, il faut avoir pris l’objet (à l’état interdit) puis déposé, pour qu’il y ait transgression. R. Zeira demanda: faut-il que la prise ait eu lieu avec l’intention formelle de le déposer dans un autre local, et si on l’a pris p. ex. pour le manger (9)''B. Shabat 5b; Eruvin 22; Ketubot 31a.'' et qu’ensuite l’on change d’idée et on le dépose ailleurs, n’est-on pas coupable? Non, puisque R. Yohanan dit qu’il faut avoir déposé l’objet (avec intention prévue). C’est contraire à R. Yossé qui dit: si, après avoir emporté une demi-figue et l’avoir déposée on revient en chercher autant, au cas où l’on dépose cette 2e part dans les 4 coudées de la 1re, il y a délit; au cas contraire, c’est annulé. R. Yohanan dit: si l’on a transporté la 2e moitié au-dessus de la 1re (même sans la laisser là), il y a délit; au cas contraire, non; c’est qu’il considère la jonction momentanée par le passage comme valable et égalant le dépôt. Mais, s’il y a équivalence entraînant l’obligation, il devrait en être de même pour le cas permis? (si, dès l’apport de la 2e moitié, elle était considérée comme déposée, on ne devrait pas la joindre à la 1re et laisser ce cas permis)? On peut répondre à cela que peut être la 1re moitié se trouvait dans les 4 coudées de la porte (de sorte qu’il y a eu jonction dès l’apport de la 2e). Quant à ce qui est dit à la fin de l’opinion de R. Yohanan, qu’au cas contraire c’est annulé (qu’il n’y a pas jonction malgré le passage), Raba, petit-fils de R. Papé, suppose qu’il s’agit d’une porte ayant 5 coudées de large, par laquelle on a transporté une demi-figue d’un côté et le reste à l’autre extrémité; de cette façon, il y avait un espace de plus de 4 coudées au moment du passage de la 2e moitié.
Pnei Moshe non traduit
המוציא אינו חייב עד שיניח. וכל זמן שהוא מהלך פטור:
ר' יעקב קאמר בשם ר' יוחנן עד שיטול ועד שיניח. ובעי ר' זעירא היכי קאמר אם נפרש דהאי עד שיטול ועד שיניח דקאמר אינו שיטול מתחלה על מנת להוציא ולהניח ולאפוקי אם נטל לאכול מתחלה ונמלך עליו להוציא ולהניח דלא הוי חייב:
מה דאמר דר' יוחנן. מילתה באנפי נפשה היא דמהדר הש''ס אמילתיה דר' יוחנן דקסבר עד שיניח אלמא ס''ל מהלך לאו כעומד ומניח דמי וזהו דלא כר' יוסי בברייתא דלקמיה:
דתני. בתוספתא פ''י:
בתוך ד' אמות לראשונה חייב. דהוי כהנחה אחת ומצטרפות:
ר' יוסי אמר אם מעבירו. לחצי גרוגרת שנייה דרך עליה של הראשונ' אע''פ שלא הניח אצלה חייב ואם לאו פטור אלמא דר' יוסי עביד המהלך כמניח והאי דר' יוחנן דלא כר' יוסי:
כמה דר' יוסי עביד וכו'. ופריך הש''ס היכי משכחת לה לר' יוסי שיהא חייב והא לדידיה המהלך כעומד ומניח דמי וא''כ מיד שהוציא להחצי גרוגרת השניה כמניח הוא דכמו דמשוית להמהלך כמניח לחייבו בהעבירו דרך עליה של הראשונה כן נימא נמי לפטור דהוי כמו שהניחה מקודם שהעבירה דרך עליה של הראשונה ויהא פטור:
תיפתר שהיתה נתונה בתוך ארבע אמות. כלומר שהחצי גרוגרת הראשונה היתה נתינה בתוך ד' אמות של אותו רה''י שהוציא דהשתא כשהוציא החצי גריגרת השנייה אפילו תימא דמכיון שהוציאה נעשה כמו שהניחה שם דהמהלך כמניח הוא מ''מ חייב הוא דהרי סוף סוף אותה השניה בתוך ד' אמות היא ולקמיה פריך עלה:
כהדא דתני ואם לאו פטור. בתמיה דאי הכי היאך אתה מפרש לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי דהא להאי דקתני בדברי הת''ק אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה חייב ואם לאו פטור ועלה קאמר ר' יוסי אם העבירו דרך עליה חייב דמשמע דר' יוסי אהא דקאמר ואם לאו פטור הוא דקאי דכשהעבירו דרך עליה אע''פ שהניחה חוץ מד' אמות לראשונה אפ''ה חייב משום דדרך עליה כמונח דמי ומצטרף עם חצי גרוגרות הראשונה והדרא קושיא לדוכתה דאמאי לא נימא דמכיון שהוציאה נעשה כמו שהניחה שם דמהלך כמניח דמי ויהא פטור:
אמר רבא בריה דרב פפי תיפתר דהכא במאי עסקינן כגון שהיה הפתח של רה''י רחב חמש אמות והוציא חצי גרוגרת אחת לכאן מצד הפתח והניחה וחזר והוציא השניה והניחה לכאן מצד השני של הפתח:
והרי לא הוציא את השניה בתוך הארבע אמות לראשונה. כלומר שההנחה של אותה הוצאה של השנייה אינה בתוך ד' אמות של הראשונה שהרי הניחה לצד השני של הפתח והפתח הוא רחב יותר מד' אמות אבל כשהוציא את השניה הוציאה בתוך ד' אמות דהא על כרחך בעינן לשנויי הקושיא דאמאי לא נימא לר' יוסי המהלך כמניח דמי וליפטר ובענין אחר לא מצית לאוקמי אלא כדמוקי לה מעיקרא שהיתה הראשונה נתונה בתוך ד' אמות של הרה''י דעכשיו כשהוציא את השניה בתוך ד' אמות של הראשונה הוא שהוציאה אלא דהואיל דקשיא ליה היכי תפרש לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי דאם השניה בתוך ד' אמות של הראשונה למה ליה לר' יוסי למימר אם העבירה דרך עליה ועל כרחך אהאי דקאמר הת''ק ואם לאו פטור הוא דקאי ר' יוסי הלכך משני לה דמשכחת לה בכה''ג שהיה הפתח רחב חמשה אמות ולאו דוקא אלא כלומר יותר מד' אמות והשתא מפרשינן לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי שפיר דלהת''ק צריך שיניח להשניה בתוך ד' אמות של הראשונה ואם לאו אלא שהניחה חוץ לד' אמות של הראשונה פטור ועלה קאמר ר' יוסי דאם העבירו דרך עליה אע''פ שהניחה חוץ לד' אמות של הראשונה חייב ולעולם כשהוציאה על כרחך בתוך ד' אמות של הראשונה הוציאה ומשכחת לה בכגון שהראשונה מונחת בתוך ד' אמות של הרה''י והפתח רחב מד' אמות והנחת השניה בחוץ לד' אמות של הראשונה היא ומפני שהעבירה דרך עליה של הראשונה חייב:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵינוֹ הַשֵּׁם: שֶׁזֶּה חַייָב מִשּׁוּם מְהַלֵּךְ וְזֶה חַייָב מִשּׁוּם מַנִּיחַ. מַנֵּי אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי יוֹסֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לָא עֲבַד הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ וָכָה עֲבִיד הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מוּטָּל עַל הָאַסְקוּפָּה מִקְצָתוֹ בִּפְנִים וּפִיו לַחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ. וַהֲרֵי לֹא הִלֵּךְ.
Traduction
On a enseigné (10)''Kritot 13b; Shabat 102a, Sebouoth, 24b; Yebamot 34a.'' ailleurs (au sujet d’une consommation pouvant entraîner à la condamnation pour 4 péchés): R. Meir dit: si en outre c’est un jour de Shabat et que l’on porte l’objet au dehors, il y a 5 délits. Ce n’est pas juste, lui répliqua-t-on; car le délit de manger a lieu même en marchant, tandis que pour le transport interdit il faut qu’il y ait repos et dépôt. Or, d’après quel avis lui a-t-on fait cette objection? D’après R. Yohanan. N’est-ce pas qu’il se contredit lui-même? Comment se fait-il que là (dans l’endroit précité) il ne considère pas le passage à l’égal d’un dépôt (sans quoi il interdirait tout transport), tandis qu’ici il y a parité? On peut supposer, dit R. Judan, que l’homme se trouvait à cheval sur le seuil, ayant une partie du corps à l’intérieur et la tête au dehors; il n’a eu qu’à étendre la main pour prendre l’objet et le consommer, sans déplacement.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ג דכריתות דתנן התם יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים. שחייב משום אוכל קודש בטומאה ומשום חלב ומשום נותר ומשום יה''כ ואשם מעילה שאכל קודש. ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב עוד חטאת אחת משום שבת אמרו לו אינו מן השם וכדמפרש הש''ס ואזיל מאי אינו מן השם משום דלא דמיא חיובא דשבת לחיובי דאינך:
שזה חייב משום מהלך וזה מחייב משום מניח. כלומר כולהו חיובי דהני דקחשיב במהלך ואוכל נמי חייב הוא אבל חיובא דשבת עד שיניח וכל זמן שלא הניח ואכלו כשהוא מהלך לא מתחייב משום הוצאה:
מני אמר לו. מאן האי תנא דהשיב כך לר''מ:
ר' יוסי. ר' יוסי דבר פלוגתיה היא:
מחלפה שיטתיה דר' יוסי. קשיא דר' יוסי אדר' יוסי דתמן לא עביד המהלך כמניח לענין שבת והכא הא עביד להמהלך כמניח כדקאמר בברייתא דלעיל אם העבירו דרך עליה חייב אלמא דעיקר חיובא קאתי עליה בשעה שהעבירו דרך עליה ואע''פ שהניחה אח''כ חוץ לד' אמות של הראשונ' כדמפרשינן לעיל:
אמר ר' יודן תיפתר. להאי מתני' דכריתות כגון שהיה האדם מוטל על האסקופה שלפני רה''י ומקצתו הוא בפנים ופיו הוא לחוץ לר''ה ופשט ידיו לפנים ונטלה ואכלה והרי לא הלך כלומר דשפיר קרינן לה הוצאה שהרי פשט ידו לפנים ונטלה ואכלה בחוץ והשתא אותה אכילה לאו במהלך מיתוקמא שהרי זה לא הילך והא דקאמר ר' יוסי לר''מ אינו השם שזה משום מהלך וזה משום מניח אותה אכילה בעצמה קאמר דאע''ג דאין כאן מהלך ה''ק היאך אתה מדמה חיובא דשבת למיחשבה בהדי חיובא דאינך הא ודאי לא דמי דאלו חיובא דכל הני משכחת לה אפילו עמד זה אח''כ והלך ואכל כשהוא מהלך אבל לענין שבת ע''כ לאו הכי הוא דאלו אם לא אכל זה כשהוא מוטל על האסקופה ופיו לחוץ אלא שעמד אח''כ בעוד האוכל בפיו והוציאו ואכלו ודאי אינו מתחייב משום שבת שהרי שזה שגופו בפנים כשעמד כולו בפנים הוא וכשיצא הוציא האוכל בפיו והוצאה בפיו לאו הוצאה הוא למיחייב עלה. כדתנן בפ' המצניע אלא דחיובא דידיה השתא משום דמניח הוא שאכלו כשהוא מוטל על האסקופה ופיו לחוץ וכמונח דמי וחיובא דהוצאה אתי עלה כשפשט ידו לפנים ונטלה וההנחה בשעת אכילה היא ומיהת לא דמיא לחיובא דאינך אם היה עומד ואוכל כדאמרן וזו היא התשובה שהשיב ר' יוסי לר''מ ולעולם בעלמא אמינא לך דהיכא שהוציא החפץ מרה''י אע''פ שעודנו מהלך חייב דמהלך כמניח דמי לר' יוסי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source